אין ספק שמייק דאנטוני הוא ממאמני ההתקפה הטובים בליגה, פשוט מלאכת מחשבת. 4 משחקים לתוך העונה הרוקטס מחזיקים במאזן 1-3 תוך שהם קולעים 128 נק' ממוצע למשחק ומשחקים בקצב פשוט מסחרר. יותר חשוב מזה, ראסל ווסטברוק אחרי 4 משחקים עומד על ממוצעים של 22.5 נק' (48.5% מהשדה), 10.3 אס', 12 ריב' בכ-34 דק' משחק, ממוצע טריפל דאבל! ג'יימס הארדן מנפק ממוצעים של 36.8 נק' (37.9% מהשדה), 8.8 אס', 4.3 ריב' בכ-37 דק'.

זה אומר שכל אחד מהכוכבים בא על סיפוקו, אני בטוח שכל אחד מהם חותם על אותם ממוצעים גם בסיום העונה. זה לא במקרה ויש בזה חלק גדול לדאנטוני. אין ספק שלוח המשחקים הקל שהליגה סידרה ליוסטון עוזר להטמיע את המערכת ויעזור בהמשך. עד המפגש עם הקליפרס צפוי לטילים משחקים מול ברוקלין, מיאמי, ממפיס, גולדן סטייט, שיקאגו ונ"א, לא אריות הליגה בלשון המעטה וכולן כמעט קבוצות בלי הגנה כלל ואין שום סיבה שיוסטון לא תגיע למפגש הזה עם מאזן 1-9 והמקום הראשון בליגה. שם כבר הם יקבלו מבחן שני לעונה זו אחרי הבאקס (שאותו הם לא צלחו) ונראה מה הם שווים במשחק שללא ספק יהווה הצהרת כוונות ראשונה לעונה זו מצד שתי הקבוצות.

עד כאן הטוב ועכשיו נעבור לרע, רע מאד.

תקשיבו טוב, יוסטון סופגת 127.5 נק' למשחק בממוצע!! משחק ההגנה פשוט לא קיים כלל והם מסתמכים לחלוטין על ההתקפה ואומרים לעצמם יהיה בסדר אנחנו נחזור, השלשות יכנסו, הכל יסתדר. זה נחמד נגד קבוצות התחתית והבינוניות של הליגה אבל שאנו מסתכלים לטווח הארוך, לפלייאוף, מדובר בסכנה ברורה ומיידית וכישלון כבר בסיבוב הראשון לא יפתיע איש.

איך זה קורה? הגבול של הרוקטס פרוץ כמו הגבולות של סוריה לכל דיכפין וכל מי שבא ברוך הבא. אתם רואים את הגנת הפרימטר של גולדן סטייט, נכון? אז זה דומה ביוסטון, יש בפרימטר את ווסטברוק, הארדן ודנואל האוס, שלושה שומרים מהגרועים בליגה שלא יכולים באמת אבל באמת לשמור על קונוס. הגארדים היריבים שוברים שיאים מולם, אריק בלדסו נתן 11 נק' ב-16 דק' מולם, לונזו בול עם 18 נק', רדיק עם 14, שרודר עם 22 נק', אלכסנדר עם 22 נק', איזייה תומאס קם מהקבר ונתן 17 נק! בראדלי ביל עם 46 נק'. כל מה שצריך זה קצת לעשות תנועה בהתקפה מולם וקיבלת את הנק' הכי קלות בקריירה. כל זה לפני שהם פגשו את הקאווים, הג'ורג'ים, הלברונים, הדיוויסים של הליגה. הבעיה עם הארדן וראס הייתה ידועה מהרגע הראשון (לא הייתי צריך משחקים בשביל זה), תוסיפו לזה את טאקר שהולך ונחלש בגיל 35.

יוסטון כרגע מנסה להעביר את הזמן עד פברואר עם מה שיש ולהתפלל כל ערב ל-130 נק' בהתקפה. השאלה הגדולה היא מה מורי מתכנן בפברואר? בלי 2 שחקני הגנה מהותיים בכנפיים שיסגרו את החורים של צמד הכוכבים אין להם מה לחפש מול קבוצות העילית בפלייאוף (תפילות לימים מטורפים מחוץ לקשת לא יעזרו בפלייאוף).

אמרתי כבר לא מעט פעמים בעבר שאיגודלה בביי אאוט וקראודר הם יעד ריאלי עבור הטילים. מורי צריך לעשות קסמים ולהנחית שני מגנים בלי לוותר על ראס, הארדן, קאפלה, וטאקר. קשה לראות איך זה קורה עם שמות אחרים למעט המצוינים לעיל.

חומר השחקנים שיש שם נוראי מאד בהגנה ולא צעיר – תאבו סאפלושה, טייסון צ'נדלר, ראיין אנדרסון, ננה ובן מקלמור אלה שחקנים שהוצאו מבוידעם מאד מאד ישן ואני אומר פה במילים מאד עדינות שאין להם מקום בליגה הנקראת NBA. מי עוד יש שם? גארי קלארק, כריס קלמונס, מייקל פרייזר שאפילו אימא שלהם לא יודעת איפה הם משחקים.

אז מה עושים עד מועד הטריידים? המאמן לא דוגל בהגנה, הכוכבים לא דוגלים בהגנה ויתר הסגל מבוגר, אז מה שנשאר הוא לשאת תפילה שהטילים שהם מעיפים יפגעו יותר ביריב מאשר טילי היריב בהם.

אין ספק שהניסוי ביוסטון יהיה מרתק לאורך כל העונה והם מהקבוצות הבודדות ששווה לכולם בשבילם.